פסק-דין בתיק ב"ל 14745-01-12

1.         זהו ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין סיעוד מיום 7.8.11 אשר קבעה כי המערערת אינה זכאית לגמלת סיעוד .

2.         לטענת ב"כ המערערת, הקביעה לפיה המערערת עצמאית בניידות ואינה נופלת אינה נכונה. כמו כן שעור הזכאות "סיוע מועט" לעניין הלבשה, רחצה, אכילה ושתייה אינו משקף את מצבה הנכון, ובהתאמה נטען לגבי  הניקוד שנקבע בגין הפרשות.

            כן נטען, כי המערערת זכאית לניקוד גם לעניין רכיב ההשגחה עקב נפילות מרובות.

            עוד צוין כי  במשך 6 שנים ניתנה למערערת גמלת סיעוד.

3.         ב"כ המשיב טען כי לא נפל כל פגם משפטי או טעות בהחלטת הועדה לאור האמור בממצאי הועדה ודו"ח אחות בריאות הציבור אשר ביצעה הערכת תלות בתאריך 6.6.11. לפיכך ביקש לדחות את הערעור.

            לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק להלן  החלטתי:

4.         כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות וועדות רפואיות רק בשאלות משפטיות. לא אחת נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולם זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). כמו כן קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22/06/06)).

5.         המערערת עמדה בפני ועדה לעררים לעניין סיעוד אשר שמעה תלונותיה. הועדה עיינה בהערכת תלות שבוצעה למערערת ע"י הגב' רחל כרמל מיום 6.6.11.

            מבדיקת הערכת התלות עולה, כי המערערת עצמאית בניידות וכן באכילה ושתייה, וזקוקה לסיוע מועט בפעולות הרחצה וההלבשה.

באשר להפרשות נקבע כי סובלת היא מבריחת שתן, ולשם כך נעזרת במכנסונים אותם לובשת בעצמה. כן ציינה האחות כי לא דווח על נפילות.

            הועדה התרשמה כי המערערת עצמאית בניידות ועצמאית בנושא ההפרשות וכי זקוקה לסיוע מועט בנושא הלבשה, רחצה אכילה ושתייה.

לעניין ההשגחה מציינת הועדה כי קיים דיכאון ואין ירידה קוגניטיבית.

            בנושא הנפילות מצינת הועדה שתי נפילות חד פעמיות מהן קמה לבדה.

6.         עיון במסמכים שצורפו לערעור מלמד כי הרופאה המטפלת ד"ר זיוה יוסף מציינת כי המערערת סובלת מחוסר שיווי משקל ואף העובדת הסוציאלית, הגב' מיכל באואר שמיר מציינת במכתבה מיום 10.7.11 כי " בשל בעיית איבוד השיווי משקל לונה מתקשה ללכת ללא עזרה, משתמשת בעגלת קניות בתור מקל, חוששת ליפול ולעיתים אף נופלת".

7.         לאמור לעיל מתווספת קביעת הוועדה עצמה על פיה המערערת נפלה 2 נפילות חד פעמיות (ואגב, נפילה חוזרת ספק אם ניתן לכנותה חד פעמית). הועדה לא יחסה כל חשיבות למסמכים הרפואיים הנזכרים לעיל ולא ניתן משקל כלשהו לעובדה כי לא מדובר בנפילה חד פעמית אלא שנייה במספרה.

 לפיכך, הנני סבורה כי לאור האמור באישורים הרפואיים  ונוכח העובדה כי המערערת נפלה פעמיים יש להחזיר עניינה לועדה לעררים לעניין סיעוד על מנת שתשקול עמדתה שנית ותבחן הצורך בהשגחה בשים לב ובהתייחס לאמור באישור הרפואי של ד"ר זיוה יוסף מיום 3.7.11 ומכתב עובדת השיקום הגב' באואר מיום 10.7.11.

כן מופנית תשומת לב הועדה לטענת ב"כ המערערת כי ניתנה למערערת גמלת סיעוד במשך 6 שנים קודם להחלטת הועדה נשוא הליך זה.

            הועדה תנמק החלטתה.

            משהמערערת יוצגה  ע"י עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות.